עקרונות הסטודנטים

א. נגישות מלאה לחינוך: חינוך והשכלה הם זכויות אזרחיות בסיסיות, הניתנות לכל, כהזדמנות שווה במדינה דמוקרטית. מערכת ההשכלה הגבוהה צריכה להיות מושתת על מחויבות משותפת - הן של הממשלה והן של האזרחים. רק מחויבות כזו יכולה להוות בסיס ליצירתה של חברה מעורבת, ביקורתית ופעילה בישראל. העלאת שכר הלימוד תמנע משכבות רבות להגיע למסדרונות האקדמיה. שכר הלימוד הדיפרנציאלי פירושו מכת מוות לתחומי ידע שונים, שאינם רווחיים כלכלית ובראשם מדעי הרוח. המשמעות המעשית של החלטה זו, היא חברה צרת אופקים- פסיבית ואדישה שאיננה תורמת להתבססותה של דמוקרטיה פעילה מבחינה אזרחית.

ב. הקצאת משאבים: החינוך וההשכלה הגבוהה הם התורמים הראשיים למשאבה העיקרי של מדינת ישראל - ההון האנושי. לפיכך, אנו מאמינים כי על הממשלה מוטלת האחריות המוסרית ליטול חלק במימון מערכת ההשכלה הגבוהה. איכות ההשכלה הגבוהה בישראל צריכה להשתפר ולשם כך יש להחזיר את כל הכספים שקוצצו ממערכת ההשכלה הגבוהה בשנים האחרונות לאלתר וללא תנאים. אנו משוכנעים כי הקצאת משאבים ראויה המוענקת הן על ידי הסקטור הציבורי והן על ידי הסקטור הפרטי תוביל לתוצאות כבר בטווח הזמן הקרוב.

ג. פירוקה של ועדת שוחט: ועדת שוחט, שהצהירה על מסקנותיה עוד בטרם סיימה את עבודתה, איבדה את הלגיטימציה שלה בקרב הסטודנטים בפרט והציבור הרחב בכלל. על מנת להוביל שינוי אמיתי במערכת ההשכלה הגבוהה, אין מנוס אלא לפרק ועדה זו. הטיעונים שועדת שוחט איננה יכולה להיות מפורקת מתפקידה בזמן פעולתה אינם רלוונטיים, גורלן של ועדות רבות במדינת ישראל היה דומה ואין סיבה שלא להפעיל את אותו דין כלפי ועדה זו. במקומה של ועדת שוחט יש להקים בהקדם ועדה לאומית רחבה שתבטא נציגות ראויה לאנשי רוח, אקדמיה, סטודנטים ונציגי ציבור. בניגוד לוועדת שוחט, ועדה זו תוכל להכיר בכך כי חינוך, אינו יכול להימדד רק במונחים כלכליים הכפופים ליד הנעלמה של כוחות השוק החופשי.